אלבומים

יום שני האחרון של אוקטובר - יופי - 2010

ההרכב הירושלמי משחרר אלבום בכורה מעולה שהופך את ההמתנה לו למוצדקת ושווה במיוחד. יש רוקנ'רול בעברית והוא מעולה!

מאת סער גמזו. 09-02-2010
יום שני האחרון של אוקטובר - יופי - 2010

כבר כתבתי בעבר על ההופעה שלהם, אירחתי אותם לסשן חי ועקבתי במשך יותר משנתיים אחרי תהליך היצירה של יופי. העיבודים הלכו והתהדקו, המבנה התבהר והתברר תוך כדי הליכה, התפקידים הושחזו למקסימום וכל הניואנסים הקטנים התיישבו במקום. עכשיו, אחרי בערך 5 שנות קיום, יום שני האחרון של אוקטובר יולדים אלבום בכורה. יופי.

להקת גאראג'-פאנק-רוק ירושלמית עם השפעות כמו פיקסיז וסקס פיסטולז, גיטרות מייבבות בצרחות מכוסות אפקטים, טקסטים חדים עד פציעה, גישת DIY אמיתית - על המשבצת הזו, שהייתה שמורה עד היום כמעט בבלעדיות לנושאי המגבעת, נעמדת בגאווה הלהקה הצעירה והמעולה הזו.

יום שני האחרון של אוקטובר הם ישי גרוס על שירה וגיטרות, יפעה נאור בגיטרה, שירה וקולות, אייל לויט בבס וקולות ואודי שמש על תופים וקולות. הנוסחא המנצחת של הרוק (2 גיטרות, בס, תופים) כבר מזמן לא נשמעה כל כך טוב בעברית. מחסומי הפרייזינג והשפה מתמוטטים בלי להשאיר סימנים בזכות כתיבה ישירה ונטולת פוזה. במקום לנסות טקסטים מפותלים עם אלגוריות ודימויים מורכבים, ישי גרוס בוחר להשתמש במשפטים פשוטים כדי לצייר את תמונת המצב שלנו כאן. מצב מורכב שבו הציניות שולטת, הצביעות חוגגת, הכל מסביב הופך פחות ופחות אמיתי והמוזיקה היא אולי המפלט האמיתי והיחידי מכל זה. היא הבמה לצעוק מעליה כדי להעיר את הקהל. היא אולי הכלי שיביא את ההתעוררות ובהמשך את המהפכה. אפשר להגיד שזה רעיון נשגב מדי, שזה לא אפשרי, שזו רק מוזיקה, שהם חבורה של ילדים עם חלום רומנטי ואפשר במקום הראיה הצינית הזו (שחלק מהטקסטים מבקרים אותה בקשיחות) להביט אחורה ולראות איזה חלק עצום שיחק הרוקנ'רול במהפכות ובתהליכים חברתיים גדולים.

את יופי לא תמצאו כרגע בחנויות. אולי זו גישה אנטי-קפיטליסטית (שמגולמת נהדר בהנאום) או רוח הפאנק שמנשבת במפרשי הלהקה אבל האלבום נמכר אך ורק בהופעות. ככה כל עותק נמכר ישירות על ידי הלהקה, כל רוכש מקבל קצת מהם לקחת הביתה. אלה מכם שיגיעו להופעה וירכשו את האלבום ימצאו בו, בין היתר, את יופי (המרחק הגדול בין מה שאומרים למה שמרגישים באמת מיוצג נהדר גם במרחק בין ציור העטיפה והציור הפנימי של האריזה), את לא רואה האנרגטי, את סוף הזמן שלא מדבר בהכרח על אפוקליפסה, את דצמבר עם תפקידי גיטרה מחשמלים, את הנאום שמבכה את ניצחון תרבות הצריכה על רוח האהבה, את היפי שמתגעגע ל"פעם" הזה שכולם מדברים עליו כל הזמן.

יופי רץ אצלי בהאזנות רצופות שוב ושוב ובכל כמה מחזורים כאלה מתחלף השיר שאני הכי אוהב בדיסק. נכון להיום זו הרצועה הנסתרת, אפקט הפרפר, שסוגרת את האלבום. עניין ה"שיר האהוב המתחלף באלבום" מצביע אצלי תמיד על אלבום מעולה. כזה שהזמן לא יכסה באבק, כזה שחובה להמליץ עליו.

תגובות

  • יופי !

    באמת יופי! רוקנ'רול בנאדם

    מילגה?, 10-02-2010 10:17