אלבומים

The XX - The XX - 2009

מינימום כלים, מקסימום אטטיוד

מאת רותם דויטשר. 22-01-2010
The XX - The XX - 2009

XX הוא אלבום של סתירות. מצד אחד לא הייתי מצפה שלהקה המונה 4 חברים, שסכום הגילאים שלהם לא מגיע ל-100, תצליח ליצור אלבום בעל סאונד כל כך שונה ומיוחד. מצד שני, הסאונד שלהם הוא כנראה התוצאה הצפויה ביותר מבוגרי בית הספר "אליוט" בדרום לונדון, אותו בית-ספר בו למדו Burial ו- Four Tet, מחלוצי המוזיקה האלקטרונית ודאפ-סטפ של רחובות דרום לונדון הקטנים והאפלוליים. וכמו רחובות לונדון כך גם השירים באלבום: קטנים ואפלוליים, מינימליסטים וקודרים - אך מסתירים בתוכם לא מעט רגש ועוצמה שמתבטא באופן שונה ומפתיע.  

ה-XX מתנדנדים בין דאפ-ספט, לאקטרוני, לפופ ולרוק בעזרתם של סך הכל שלושה כלים המופיעים בכל שיר באלבום: קלידים, בס וגיטרה. על הטמפו הייחודי, שמתכתב עם דאפ-ספט ואלקטרוני, מנצח ג'יימי סמית' - חבר בלהקה ומפיק האלבום (ורק בן 20, לא לשכוח) ואליו משתלבים אוליבר סים ורומי מדלי קרופט בשירה המשתרבבת אחת בשניה. בין נשימה לנשימה זולגות להן המילים שהופכות לשירי אהבה, שאם לא היו מגובים באווירה הקודרת הייתי מגדירה אותם מעט דביקים.

הרצועה שפותחת את האלבום, Intro, מציגה את הצליל המלא של הלהקה, על "כל" האלמנטים שלה יחד. לעומתה, שאר השירים באלבום מציגים, כל אחד בתורו, אלמנטים בודדים, ובהאזנה רציפה מתקבלת התחושה של הפחתה וצניעות. תחושה זו באה לידי ביטוי גם באווירה הכללית שיוצרים חברי הלקה, שלא כמו רוב הלהקות החדשות היום, אין להם את האטטיוד החצוף, לא-אכפת-לי-מכלום-סטייל. הם אינם מתאמצים ומנסים להלביש על עצמם שום דבר "מגניב" מלבד המוזיקה שלהם, ועושים זאת בצניעות ואותנטיות.

 

תגובות

  • תהיתי מי יהיה הראשון שיכתוב על האלבום הנפלא הזה...

    אלבום מופתי... אחלה ביקורת....

    Alter-Nate, 22-01-2010 17:57

  • אחלה אלבום, אחלה סקירה

    הרלב, 22-01-2010 18:30

  • קצר...

    ולעניין. אחלה בחירה, אחלה המלצה.

    הררי, 22-01-2010 19:32

  • מהצלילים המשובחים ביותר ששמעתי

    להקה צנועה ופשוטה שמעיפה את המאזין אם מנימליסטיות יוצאת דופן. נופלים מעט בהופעה חיה, חסרים עדיין בניסיון. אבל בכל זאת, אחת המוצלחות שיצאו השנה נישאר רק לקוות שישתמרו וישתבחו

    תומר, 24-01-2010 00:47

  • עוד דעה

    לטעמי השירים יותר מדי פעמים מתחלקים לכיוון הצד הדביק... הסאונד הזכיר לי את Wicked Game של כריס אייזק מה80ז, והשימוש בגיטרה לקצב קצת מזכיר את אינטרפול (נניח Obstacle 1). האלבום מעניין אבל ממצה את עצמו מאד מהר. מעניין אם האלבום שני יהיה באמת טוב.

    איתי, 24-01-2010 21:45

  • כולכך מסכימה עם הביקורת

    מדהימים כול צנוע ונעים...והם כולכך מוכשרים

    דנה, 10-07-2010 16:22

  • איתי -גם לי הם הזכירו את השיר

    של כריס אייזק..וויקד גיים.. כן הם רומנטים דביקים ונעים ככה להירדם לפעמים כשהם ברקע יאני משתעממת מהשירים שלהם כשאני שומעת ברצף... אבל בסך הכול הם מאוד מוכשרים.

    מיה, 10-07-2010 16:25