אלבומים

Backnee Horn - Backnee Horn - 2009

אלבום הבכורה של ההרכב הקסום Backnee Horn הוא תמהיל משובח של פסיכדליה, ג'אמים, מדיטציה אולפנית ושכבות על גבי שכבות של רגש, דינאמיקה ואווירת כשפים. אסף קפלן משתפך על אלבום על השנה שלו

מאת אסף קפלן. 18-12-2009
Backnee Horn - Backnee Horn - 2009

אני משוגע על מוסיקה שאי אפשר לפצח ולפענח אותה ואני משוגע עוד יותר על אלבומים אינסטרומנטאליים ואקספרימנטאליים. ולמרות שזו משימה לא פשוטה, לגשת עם האצבעות למקלדת ולתאר את התהליך הביולוגי של המוח והרגשי של הלב, כאשר שומעים מוסיקה ללא מילים בכלל ואת  Backnee Horn בפרט, יהיה זה חטא גמור מצידי, להתעלם מהאלבום הכי טוב שיצא כאן השנה לטעמי. למזלי או יותר נכון למזלכם, התחושות ש - Backnee Horn  יעניקו לכם הן חופשיות לחלוטין. למעשה, האלבום כולו נוצר בצורה חופשית וכתוצאה מכך אי אפשר לתייג אותו וגם לא צריך. בנוסף לכך, חברי הלהקה מצהירים בגלוי ומתעקשים - שכל אחד ירחף עם המוסיקה שלהם לאיזה חלל שהוא רוצה. עד כדי כך שאת הפולסים שהוא יכה בכם, אתם תאמצו בחום ולא תוכלו או תירצו, לחזור למצב הצבירה שהייתם שרויים בו קודם לכן. שלא תבינו אותי לא נכון, אני נפעם מחדש בכל פעם שהקרן מאחורי הברך ננעצת בי ומודה לאלוהי הפסיכדליה שחנן את החברים המוכשרים הללו והשרה עליהם את רוח הקודש המוזיקלית ואת פרץ היצירתיות בתהליך כולו.

תפקידכם כמאזינים הוא פשוט ביותר: תנו לקסם ליפול על אוזניכם. בזמן שמערבולות הצלילים יסחפו אתכם, שכבות הרגש והדינאמיקה יציפו אתכם והתיפוף המהפנט של מאסטר רודי ג'יי - יהלום בכם, יצרוב כל נקב בגופכם ויישאב את נפשכם למסע חוץ גופי שירגיש כאילו נולדתם לתוך וואקום מוטרף, מאיים קמעה, מלטף ובעיקר מרתק, אתם רק תבקשו עוד מאותה הזיה בלתי נגמרת. הזיה שאחד ממרכיביה הוא הווקאלס שצובע את המוסיקה, מעין שפה מיסטית שתולשת את המוסיקה מכל זמן או מקום. ה"שפה" המגוונת שרודי המציא ושככל הנראה הוא גם היצור היחידי על גבי הפלטנה שמדבר אותה, היא שפה מוזיקלית להגדרתו. תקראו לזה ג'יבריש, מלמולים הזויים או הברות חסרות פשר זה ממש לא משנה, במקרה שלנו, היא כלי מוסיקלי נוסף ואולי אפילו הכלי הכי חשוב.

אחד הדברים שהופכים את האלבום הזה ללא פחות מגאוני, הוא הקומוניקטיביות שלו ועבודת האולפן הייחודית שמאחוריו. המוסיקה של Backnee Horn דורשת סבלנות, היא לא רצה לאף מקום, הרית'ם שלה מושך לאחור, לא ממאן להתפרץ ומצליח לאזן אותה בצורה הרמונית. אותו באלאנס מגיח מהכיוון הבלתי צפוי של העדר הגבולות (נוסחא שתמיד עושה רק טוב למוסיקה) ואין כאן שום "משחק מקדים" או שיטתיות כזו או אחרת. אז איך זה בכל זאת עובד אתם וודאי שואלים את עצמכם, התשובה היא דינאמיקה. החל משנת 2005 חברי הלהקה נפגשו פעם בשבוע (באולפן הביתי של רודי ג'יי) נכנסו לאולפן והחלו לג'מג'ם בצורה הבאה: רודי יושב באולפן נפרד וחולש על מערכת תופים אימתנית ושני מיקרופונים. באולפן נוסף מן העבר השני מתייצבים להם שמעון אפריאט על הבס והקלידים, באותו הזמן או לסירוגין, והגיטריסט יבגני קושניר.  מה שהכי מרשים וטהור בדרך הזאת הוא: א. שום דבר לא מתוכנן מראש. ב. הקשר היחידי ביניהם הוא האוזניים או ליתר דיוק האוזניות (המתופף לא רואה את הגיטריסטים). ג האולפן הוא אנלוגי לחלוטין ו"החטא" הדיגיטלי היחיד הוא הצורב. ד. פרט למלוטרון (שבעברו היה שייך לפינק פלויד) ועליו אחראי זהר כהן, שמהנדס ומלביש את צלילי המלוטרון המענגים לאחר שהקטעים מוכנים, אין שום שינוי בשירים, המיקס נעשה בו במקום  והסשן לא עובר שום עריכה. מתוך מאות שעות האולפן והג'ימג'ומים הרבים שהוקלטו, חברי הלהקה בחרו את השמנא והסלתא (8 קטעים מתוך 7 סשנים שונים) ויצקו אותם לכדי אלבום שהופך את המוח.

האיזון המושלם שצוין לעיל, מתחיל להצטייר כבר מהנשימה הראשונה ונפרש לאורך האלבום כולו כקשת פסיכדלית מרהיבה ומלאת הפתעות. יש משהו כל כך מדויק באלבום הזה שקשה להסביר במילים וכמעט שניתן לגעת באותו ענן שמורכב מהצד ההוא של הירח של פינק פלויד ומהכוכב המשוגע של דיויד אלן -גונג . הבועה הזו שעוטפת את הסשן ומעיפה אותו גבוה למעלה, מגינה גם עליכם וה- overdose היחידי שתקבלו אחרי שתקשיבו לאלבום יהיה של הנאה צרופה.

תגובות

  • אכן אלבום מדהים

    עם כל שמיעה מתגלים רבדים חדשים. אלבום יוצא דופן, חד פעמי לחלוטין.

    Jflyaway, 16-12-2009 00:26