אלבומים

Yeah Yeah Yeahs - It's Blitz! - 2009

השילוב בין גיטרות דוקרניות, תופים חבוטים ושירה עם הגשה חצופה ומתגרה, לבין הפקה אלקטרונית שבורה, מייצר סאונד מלוכד ומגובש, ובמקרה של היה יה יהז גם חדשני ומתווה דרך

מאת שרין לוי. 11-12-2009
Yeah Yeah Yeahs - It's Blitz! - 2009

באביב אלפיים ותשע שוגרה שאגה ממרתף ניו יורקי שהכתה גלים בעולם הפופ-רוק האלטרנטיבי. בצונאמי של כישרון, בוטות ראוותנית ורגש, נפער אלבום הנושא את השם הכי מדויק מאז שהאקדמיה ללשון העניקה למקרר את שמו. על העטיפה שלו צילום של יד נשית מוחצת ביצה רכה. נכון, אנחנו בעידן שעיצוב וקופירייטינג משנים לבן אדם יותר מאשר את מי הוא נושא לאישה, אבל לא זה המקרה של איצ בליצ. מתוך הליבה של האלבום הזה ניתזים זיקוקי אלקטרו-רוק שמנצנצים ונפרשים בשמים כמופע אורקולי כמעט נשגב.

היה יה יהז, בדומה לווייט סטרייפס ולסטרוקס ובצמוד לדה קילז מעצבים את הרוק'נרול של העשור הנוכחי. השילוב בין גיטרות דוקרניות, תופים חבוטים ושירה עם הגשה חצופה ומתגרה, לבין הפקה אלקטרונית שבורה, מייצר סאונד מלוכד ומגובש, ובמקרה של היה יה יהז גם חדשני ומתווה דרך.

להבדיל מאלבומיהם הקודמים, באלבום השלישי של טריו הגאראז'-פאנק האמריקאי, תוכלו למצוא פחות חצץ של גיטרות ויותר סינת' מוגז. עדיין כאסח רוקיסטי, אבל יותר שייני קיבורדס. תשמעו הרבה קרן "דאון טאון סטייל אייקון" או, לעיתים נושכת ולפרקים רכה, את המתופף בריאן צ'ייס, הגיטריסט והקלידן ניק זינר, ואת ההפקה המלוטשת של ניק לאוני (טוקינג הדס) ודייב סיטק (טי וי און דה רדיו). כשאמרתם את שמו של זה האחרון, אמרתם משהו כמו; נכון-אני-טוחן-שעות-אולפן-כמו-מניאק-אבל-היי-לפחות-עשיתי-את-זה-גם-עם-סקרלט.

השלאגר Zero חורך רחבות אחד גדול ועל הבא אחריו, Head Will Roll, אין צורך לדבר: עוד להיט למסיבה ססגונית. ב-Dull Life או מרימה קרשנדו שמוצא את הפורקן שלו רק שני קטעים אחר כך, ב- Runaway, שם היא נסה לשירת חרסינה מלווה באינטרו פסנתר. המלכה הקוריאנית מביאה את הדיסקו ב- Dragon Queen והקטע הכי טוב באלבום, Hysteric, שיר אהבה יפהפה שהביא לפחות מעריצה אחת לקעקע על רגלה את השורה You Suddenly Complete Me.

במהדורת הדלוקס נוספו עוד ארבע ורסיות אקוסטיות לקטעים נבחרים באלבום. הם מפוגגים את ענן העשן מהמפגן הפירוטכני וחושפים מציאות בהירה יותר, עדינה יותר, שקטה ושלווה. אבל אל תקבלו רושם מוטעה, מספיק שתעיפו מבט על עטיפת האלבום: איצ בליצ לופת את המאזין, מחזיק אותו חזק בביצים ומשפריץ את התוכן החוצה. ואיך אומרים אצלנו? שיהיה בתיאבון.

תגובות

  • אלבום גדול, הכי טוב שלהם עד היום

    וכן, גם יותר טוב מהבכורה שלהם שחוץ מכמה שירים פצצות, לא היה אחיד ברמתו.

    יבגני, 11-12-2009 21:06

  • מממממ

    יבגני, אני נוטה לחלוק עליך בנושא. אני חושב שהאלבום הזה לא נושא יותר מכמה שירים טובים בתוכו. ההפקה המוקפדת מידיי, הניסיון להלביש את הסאונד ושאר השטיקים שעבדו באלבום של tv on the radio לא בהכרח מתאימים לסאונד הישן והטוב של הכנכנכנז. אול אין אול.. זה הכל עניין של טעם.. :)

    אודיני, 12-12-2009 12:27

  • אודיני היקר

    אני הכרתי את ה-YYY'S דרך אי.פי הבכורה שלהם מ-2001 (ללא ספק אחד האי.פיז הגדולים של העשור) שכלל 5 שירים אדירים אחד אחד ויצר אצלי צפייה עצומה לקראת אלבום הבכורה שלהם. וכשהוא הגיע, אז כן, הוא כלל שירים גדולים כמו Date with the Night, Maps, Pin ו-Y Control (עם הקליפ המופתי בבימוי ספייק ג'ונז) אבל שאר השירים לא היו באותה ורמה והייתה תחושה של חוסר אחידות שהתקבלה אצלי באכזבה מסוימת. האלבום השני שלהם היה בכלל אכזבה עוד יותר גדולה, וחוץ מ-Gold Lion (שגם הוא עדיף ברמיקס של דיפלו מאשר בגירסה המקורית), שאר השירים בו חלשים מאוד לדעתי. ואילו ב-It's Blitz! סוף סוף קיבלנו מהם אלבום שלם שהוא אחיד ברמתו מבחינת הסאונד ורמת השירים. קודם כל, הוא אכן נפתח בבליץ עם 2 מהשירים הכי טובים שלהם עד היום (Zero ו-Heads Will Roll) ומשם הוא ממש לא צונח אלא ממשיך לשלב בין רוקרים נפלאים (Dull Life, Hysteric) לבין בלדות מרגשות (Skeletons, Runaway) ואפילו קצת דיסקו ביחד עם הסולן של טיוי און דה רדיו (Dragon Queen). ולגבי "ההפקה המוקפדת" - אתה לא יכול לצפות מהרכב כמו ה-YYY'S שיוציא אלבום Lo-Fi שיפנה ל-4 וחצי אנשים בדיוק. באלבום הזה הם משלבים בין אינדי רוק, אלקטרו ודיסקו וללא ספק פונים אל העתיד, בדיוק כמו TVOTR.

    יבגני , 12-12-2009 14:31

  • ממממממ

    כפי שרשמתי קודם, אול ינ אול זה עניין של טעם! לא, אני לא יכול לצפות מהם לעשות הפקת לו-פיי.. אבל השילוב עם המפיק הספיציפי הזה, שעושה את אותם שטיקים של TVOTR על כל הפקה שנופלת לידיו- לא יושב טוב עליהם. בעיני השילוב הזה, היה מאוס וגרם להם לאבד את החיספוס שהיה להם קודם. הזעם שלהם והמרדנות, הפכו למתיקות מרירה וחסרת עמוד שדרה. יש שם משהו מאוד מאולץ והרבה פחות אותנטי. הם נתנו למפיק לקחת אותם לעולם שאולי יתאים לאוזניים של רבים נוספים, אבל משנה את כל התמונה המלאה לגבי מיהם ה-כנכנכז, מה הם עושים ולמה הם מסוגלים. צעד קטן לאלטרנטיבה ש, צעד גדול למצעדים. - זו התחושה שאני מקבל מהאלבום הזה,וחבל, כי הם באמת יודעים מעט יותר מזה. זה שהאלבום אחיד ברמתו לא הופך אותו בהכרח לטוב - אותי הוא משעמם לכל אורכו. ואחרי כמה וכמה ניסיונות לאהוב אותו כמעט בכוח, הגעתי למסקנה- זה פשוט לא מה שאני מחפש מהם. לא בשלב הזה. ולא בכלל. נו הארד פילינגז בנאדם- מעריך את הידע והטעם שלך. (בפעם השלישית היום) אול ינ אול - זה עניין של טעם.

    אודיני, 12-12-2009 16:13

  • המנצח הגדול של העשור הוא מר. הייפ

    "מעצבים את הרוק'נרול של העשור הנוכחי">>>? ה-יהיהיהז? מה?מי? מו?מתי זה קרה?איפה ראיתם את זה? אני מנסה לחשוב על אלבומים שאני יכול לומר עליהם באופן מובהק וחד משמעי- "הם הושפעו/מתחקים אחרי ה-יהיהיהז" (ולא!בילי לוי זה ממש לא מספיק נחשב בכדי לכתוב כאלה דברים) אני אשמח אם תחדדו את זכרוני.

    אוובריטד לפנים, 13-12-2009 01:07