אלבומים

Julian Casablancas - Phrazes for the Young - 2009

אלבום שתופר ישן וחדש, שעושה לי שמח וטוב, שגורם לי מעט לחשוב. אלבום השנה שלי

מאת עדי הררי. 01-12-2009
Julian Casablancas - Phrazes for the Young - 2009

פאב ניו יורקי אפלולי. ברקע רעש נעים אשר מאפשר שיחה פלרטטנית. מבעד לקול ההמולה אני שומעת רק קול אחד: ספק עלם שרמנטי מנוסה, ספק נער מבויש. קול שגורם גם לבחורה הצינית ביותר להסמיק עד האוזניים כולל וזה עוד לפני שהוא לוחש לה על האוזן טקסטים על סמים, אלכוהול ופגישות חפוזות בשירותים.

אז נכון, במהלך העשור הסטרוקס ביססו את מעמדם כמילה נרדפת בינלאומית לגיטרות, אבל בשבילי הסטרוקס זה אותו קול גברי מתעתע. ג'וליאן קזבלנקס הוא החתימה הסופית, הקמצוץ חיים ושובבות אשר נוספות לכל ריף גיטרות, שיר או אלבום ומעניק להם את התואר "סטרוקי". בנוסף, תחקיר מעמיק לימד אותי שקזבלנקס הוא המלחין והכותב העיקרי, מנגן במינימום חמישה כלים ומעדיף להלחין בקלידים ורק לאחר מכן לעבד את השירים לשני תפקידי גיטרות, באס, תופים. אני בטוחה שכבר הבנתם את הרעיון, ל- Pharzes For The Young הגעתי בלי טיפה של פאסון, גדושה עד מעל הראש בהערצה טינאייג'רית אמריקאית מביכה.

בדמיוני בניתי אלבום מינימאלי מושלם: מקסימום קול גברי דומיננטי, מלווה בלא יותר מגיטרה אקוסטית. אך בשמיעה ראשונית, בתולית, האלבום הזה הוא תופת סינתיסייזרים בלתי מודעת לעצמה בעליל. גרסה קשה של מועדון 54 שנת 78, כולל הבחורות עם הסקטים, כולל הקוקיות. זה לוקח כמה האזנות, מעט סבלנות וקצת יותר תשומת לב. מתחת לצלילים המתכתיים המוחצנים, התופים תפורים היטב במקצבים מדויקים, מהווים רשת בטחון לשאר הצלילים השמחים. הגיטרות "סטרוקיות" מרעננות והטקסטים...מצחיקים וקלילים, שנונים וביקורתיים, נותנים למאזין טעימות קטנות מחיים צעירים, בלי גרם של חשיבות עצמית.

האלבום הוא יצירה של 40 דקות, שמונה שירים שמצליחים לחדד לי את המושג פוסטמודרניזם כמו שכל מרצה לא הצליח מעולם. קזבלנקס משתמש בסינתיסייזר בצורתו הקיצונית: טבול בדיסקו מתכתי, מוותר על הפוטנציאל שלו להעניק סקסיות מסתורית בדומה לשירי סינתי פופ ודארק אייטיז מוקדמים. עם טונות בטחון עצמי, הוא שופך טונות של מקוריות וחדשנות לתוך השירים: גיטרות נוטפות רוק של שנות ה- 2000, סולו בנג'ו מפתיע ולחנים מקפיצים מודרניים. החיבור הזה יוצר לנו פסטיש מוזיקלי, קורץ אחורה לתקופה קיטשית דביקה ומקפיד להסתכל לעתיד בעין הפנויה.

פעם בעשור אנחנו צריכים איזה ג'וליאן קזבלנקס, לפחות אחד. בחור שיקום ויחדש, שימציא, שיעורר גלים בתמימות נערית. זה הבחור שהחזיר את להקות הגיטרות לפרונט בתחילת העשור וזה הבחור שמצליח לחדש ולהפתיע גם אחרי עשר שנות פעילות. חוצמזה הוא גם כזה קול עם המעיל העור.

 

תגובות

  • מה, אין פה כפתור like? :)

    דויטשר, 01-12-2009 22:44

  • מסכים עם כל מילה

    האלבום גרם גם לי להסמיק כמו טינאייג'רית במבוכה!

    גורלי, 03-12-2009 01:28

  • קנית אותי כקורא כרשמת

    גרסה קשה של מועדון 54 שנת 78... איזה דימוי... נתראה בביקורת האלבום הבאה... דעתי האישית אלבום טוב שהסבלנות אליו משתלמת ממש כמו שרשמת... אבל משום עדין אני לא מסוגל לשמוע את כולו ברציפות. יש נקודה בדרך שאני עדיין הולך בה לאיבוד..

    Alter-Nate, 03-12-2009 03:22

  • קרעת אותי

    "...תופת סינתיזיירים לא מודעת לעצמה בעליל" מבריק! :)

    גונן, 11-12-2009 17:45