אלבומים

Dave Matthews Band - Before These Crowded Streets - 1998

אלבום שאינו קל לעיכול, אך עדיין מצליח להעביר את חדוות היצירה: Come and relax now, put your troubles down

מאת גונן שטיינברג. 05-01-2010
Dave Matthews Band - Before These Crowded Streets - 1998

קיימת בעיה מאוד קשה עם הרכבים אשר מורכבים מנגנים וירטואזים, בעיה של ריסון הפוטנציאל הטמון בכל אחד מהנגנים וכיוונו לכדי יצירה מוזיקלית קוהרנטית ואחידה. כל נגן וירטואוז באשר הוא מעוניין להציג את יכולתו הנשגבת בכל רגע נתון ביצירה וכאן תפקידו של המפיק לנתב את האנרגיה הזו לטובת היצירה ולא לטובת הנגן עצמו.

דייב מת'יוס בנד הינו הרכב שכזה, הרכב של וירטואוזים אשר השכיל לעדן במקצת את היכולת המדהימה שטמונה בכל אחד מהנגנים שבו, בכדי לשרת את הדבר הבאמת חשוב - היצירה כשלעצמה. הם נותנים לך לשמוע את קצה הקרחון, אך גם נוטעים בך את ההבנה שקיים עוד המון קרחון מתחת לפני המים. כך במקום קטעי מוזיקה המורכבים מסולואים הספוגים בפינוק עצמי, המאזין מקבל יצירות מוזיקליות אשר בנויות באופן מדוקדק לשרת את המאזין, הרכב שפועל בהתאם לתבנית המוסקיטרית של אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד.

האלבום הזה הינו הניסיון השלישי של סטיב ליליוויט לעבוד עם החבורה הזו, ואחרי שני ניסיונות שקשה מאוד להעפיל עליהם, נראה שהכל התחבר פה כמו שצריך. האיזון שבין הפרפורמנס להגשה, שבין הפשרה לחוסר הפשרה, שבין כעס למחילה, שבין נגנים ללהקה. כל אחד מקבל ונותן את הבמה בדיוק מתי וכמה שצריך. נראה לפעמים שבשני האלבומים הראשונים ליליוויט נתן לחברה להנות, וכאן הוא פשוט לקח את המושכות והציב כל אחד במקום שהוא צריך להיות. במקום לבוא ולעשות רק מוזיקה בכיף, הם לבשו את החליפות והתחילו באמת לעבוד על המוזיקה.

אולי בשל החשיבה המדוקדקת הזו, שלפעמים גובלת באובר-חשיבה, האלבום הזה כל כך קשה לעיכול. רק בסביבות השמיעה השישית התחלתי להתאהב בשירים, רק אחרי שעיכלתי כי כל שיר לא מחפש להיתקע בראשו של המאזין עם איזה פזמון מנצח, אלא הוא מחפש בכל שיר לקחת אותך למסע שבו בסופו אתה נחנק עם השיר, כל שיר מתיש אותך ומרוקן אותך מנטלית בפני עצמו עד שכאשר אתה מגיע לסוף האלבום אתה לא מאמין על עצמך שעברת את המסע הזה בהצלחה.

גם עם רשימה של אורחים מכובדים כמו בלה פלק על הבנג'ו, אלאניס מוריסט וקרונוס קווארטט, הכוכב הראשי של האלבום הזה הוא סטיב ליליוויט שפשוט מלהטט בחלוקת התפקידים באופן מופתי ומרשה לעצמו לשחרר את הרסן כשצריך, אבל רק כשצריך, בכך ליליוויט מצליח להוציא את הקמאיות שטמונה ביצירות שבאלבום. לא סתם שמו של האלבום הוא כזה, השירים שבאלבום נשמעים כמו הבשר הנא של דייב מת'יוס, כמו הבסיס של הווייתו. התפרצויות של כעס וכאב לצד ים של רגש חם ועדין, יכולים להיות מועברים למאזין רק דרך הפקה מדוקדקת שמאפשרת לבשר הנא הזה להתעכל באוזן.

זהו אלבום חובה לכל יוצר מוזיקלי ששאל את עצמו איך מעזים, כל רצועה באלבום היא בית ספר להלחנה, למלודיה, להרמוניה ובייחוד לקצב (קרטר ביופורד הוא המתופף המקורי ביותר ששמעתי עד כה). זהו אלבום שחייבים להאזין לו ולא רק לשמוע, אחרת הוא פשוט עובר לידך כאילו לא היה, ואין דבר עצוב יותר לדעתי מאלבום מופתי שלא יצא להאזין לו.

Come in from the cold for a time, everything will be alright

תגובות

  • זהו...

    אלבום חובה לכל יוצר מוזיקלי ששאל את עצמו איך מעזים.... מקסים איך אתה כותב

    הררי, 05-01-2010 14:27

  • אלבום מקסים

    ללהקה כל כך הדוקה ומשומנת

    הרלב, 05-01-2010 20:53

  • תענוג לקרוא

    כתיבה מצוינת. אלבום מעניין ואיכותי :) ולעניין קרטר ביופורד - הוא לא רק מקורי מבחינה מוסיקלית, הוא גם מקורי מבחינה טכנית (הוא לא מצליב את הידיים בתיפוף). אם זכרוני איננו מטעני, הסיבה לטכניקה הלא קונבנציונאלית הזאת היא שהוא למד לתופף מול הטלויזיה וסידר את הסט הפוך מהמקובל

    אייזנוקה, 06-01-2010 23:58

  • אחלה טיימינג:

    http://e.walla.co.il/?w=/6/1630673 אני בהלם

    שרהג'ונס, 10-01-2010 22:49