אלבומים

Lack Of Afro - Press On - 2007

אלבום לאנשים שעוד לא הבינו שאתה לא צריך הרבה שיער כדי להיות פאנקי

מאת אופיר בלום. 21-11-2009
Lack Of Afro - Press On - 2007

לפעמים מספיק להסתכל על הרקע האישי של אדם כדי לראות לאן יעידו פניו. מחסור באפרו הוא שם הבמה של אדם גיבונס, עוד אחד מאותם ילדי פלא מוזיקליים שבגיל צעיר למד לנגן על כלי אחד, כעבור שנתיים על עוד שתיים וכשסיימו תיכון כבר הייתה להם שליטה על יותר כלים משהוא יוכל לספור על יד אחת, כאשר ביד השניה הוא כבר מתקלט. תוסיפו לזה את ההשפעות המוזיקליות של הילד: מוטאון, סול וג'אז משנות השישים ותקבלו פוטנציאל אדיר שמומש באלבום המלא הראשון שלו.

על אף שהאלבום מלא הן בקטעים יותר כבדים וקצביים. נראה שגיבונס מעדיף להכניס לא מעט רוגע בפאנק שלו. למעשה, כמעט ניתן לחלק את האלבום לשני חלקים נפרדים. מחצית ממנו היא הרגועה והמלודית יותר ואילו המחצית השנייה היא המקפיצה יותר. קטעי הסולו האינסטרומנטליים שבה הם הדומיננטיים והם אל שמחזיקים רצועות שלמות כמעט לבד.

בשני חלקי האלבום ראויים לציון השילוב של המוזיקה עם קטעי דיבור קצרים ושונים. תמיד הייתי מחובבי השילוב הזה וגיבונס מסתמן כמאסטר בנושא. האלבום כולל כמה שילובים כאלה שגורמים לך ללשמוע את אותה רצועה שוב ורק לחכות שהקטע המדובר יגיע שוב. כשב The Outsider נשמע קולה של זמרת עלומה שמספרת על השיר שהיא תבצע בעוד רגע, אותו הקליטה ב1960, אתה נכנס איתה לאווירת הסיקסטיז. זה לא משנה שאתה בכלל יליד 1985, שאתה לא יודע מי זאת הזמרת ושאתה בכלל לא שומע אותה שרה לאחר מכן.

דוגמא נוספת לשימוש מקסים בסימפולים כאלה אל תוך נעימות פאנק אפשר לראות בקטע הסיום של האלבום Where It's At. במשך כל הקטע הנעים הזה נשמעים מספר קולות שמדברים על ה - Groovers, אותם מאסטרים של הסאונד הפאנקי שגורמים לקהל שלהם, כלומר לי ולכם, לאהוב אותם כל כך. בסוף הקטע הדובר אומר שלהם יש את הדופק והמקצב, זה הדבר הכי חשוב. לגיבונס יש גרוב וכישרון. הוא לא באמת צריך עוד חצי קילו שיער.

 

תגובות

  • יש לינק לראפידשייר?

    שרהג'ונס, 25-11-2009 11:38