אלבומים

Yael Deckelbaum - Groung zero - 2009

יעל דקלבאום במופע השקה לאלבומה החדש שמצליח לחדש גם את מצב הרוח השפוף. שירן מוסטובוי מתעודדת

מאת שירן מוסטובוי. 19-10-2010

תגיות: יעל דקלבאום, 2009, Yael Deckelbaum

Yael Deckelbaum - Groung zero - 2009עטיפת האלבום

בדרך כלל כשמגיעים להופעה עם מצב רוח מסוים הוא נשאר איתך לאורך הערב. נדירים המקרים שבהם הוא משתנה בעקבות ההתרחשויות. במקרה הנוכחי, ביום רביעי האחרון הגעתי לבארבי מעוכה ויצאתי עם אנרגיות מחודשות, דבר שלא קורה הרבה. את הערב המדויק והמרענן פתחה יעל דקלבאום כשהיא לבד על הבמה בביצוע אקוסטי לאחד מהשירים הנוגים באלבום- Everything I Know. בסופו, היא העניקה לקהל פריסטייל א-לה ג'וני מיטשל עולה ויורדת עם הקול הצלול שלה וגרמה לי לפיק ברכיים למרות שישבתי.

דקלבאום מתרגשת בהתחלה ועושה רושם שהיא לא יודעת בדיוק איך להתנהג, מה לומר ומה לעשות. דבר שכמובן לא החזיק הרבה זמן וברגע שהיא השתחררה מההתרגשות היא לא שמרה כלום בפנים. טבעית ושכונתית מסתחבקת עם הקהל, מחלקת סינגלים ווויסקי והופכת את הערב לחוויה מוצדקת. ערב שהיה צריך להיות מלא ביותר אנשים לדעתי.

היא נתנה הופעה לא קצרה ומגוונת. הרבה שירים שקטים ומרגשים כמו: Mystical Morning, Before a Storm, This is My Life, שלא נכנסו לאלבום מצאו את מקומם בליין אפ של הערב.

באמצע הערב, לאחר התערבות של הקהל ותקלה טכנית מסוג כלשהו, דקלבאום הרימה את הכפפה או בעצם את הגיטרה וביחד עם מאיה הצ'לנית השתיים ניגנו ביצוע מיוחד לשיר שאינני זוכרת את שמו. אבל ההפתעה הייתה כשמאיה ניגנה על הצ'לו במאוזן והפיקה צלילים עמוקים וטובים כמעט כמו עם צ'לו במאונך. שני אגודלים למעלה. אגב אצבעות, בעוד אחד מן השירים הקהל השתתף במופע וליווה אותה באמצעות אצבע צרדה. קרי, התנועה הזו עם האגודל והאצבע האמצעית לכדי ייצור צלילים. היה מפרך.

הקהל אהב וחיבק, שר עם יעל את המילים וחשבתי לעצמי שהיא באמת מה שאומרים עליה וזו לא פיקציה. היא מיוחדת, שונה, לא נותנת לעצמה להיכבל על ידי תכתיבי מה מותר ומה אסור. היא פשוט היא עצמה. מצחיקה, כיפית, זורמת, משחקת, מחייכת, מנסה ליחצן את עצמה ואת האלבום החדש שאפשר לקנות בחוץ. בקיצור לא רואה ממטר או אולי זה הוויסקי מדבר מגרונה. כך או כך, היא מותירה רושם עז.

נראה כי ההרכב שלצדה אוהב אותה לא פחות מהקהל. רואים שיש כימיה מצוינת בין כל מי שעל הבמה. יונתן לוי על הבס, ניר מנצור על התופים, מאיה בלזיצמן עם הצ'לו,דני דרומי על הגיטרה ושאול אשת על קלידים ומוג. כולם נהנים מהתוצאה הסופית של עבודה מאומצת וממושכת. באמצע אחד מן השירים היא מרימה מגאפון ושרה דרכו ובסוף השירה גם מציגה את הנגנים דרכו. ואפילו נפלט לה איזה "עצור בצד" אחד.

ביצועים מדהימים במיוחד היו ל Ground Zero ,Mr Hide ו- Flowers שבדרך כלל מבוצע ביחד עם הבנות נחמה והיה לקינוח מתקתק ואידיאלי. תלכו, כי בקרוב לא יישארו כרטיסים, זה רק עניין של זמן עד שהיא תמלא אולמות ותהיה לתופעה לא פחות ממקרה אסף אבידן.

לא זכור לי ערב שכזה שממש נהניתי מכל רגע ושנייה וכמוה לא רציתי שהערב יגיע לסופו. רשימת תודות קטנה וביצוע מרשים ל"אליס" שמתחיל בשקט ומתפרץ באמצע הדרך, סגרו את הערב.

משפט אחד שלא הבנתי והיה אולי ביטוי לרצון נסתר (או בעצם לא כל כך נסתר) לעובדה שהיא הייתה רוצה שישמיעו את "אליס" בגלגלצ. "האנשים בגלגלצ לא מבינים שזה להיט..." למה? לא מספיק לך? הרי כבר סיכמנו שאת עושה את זה בדרכך. למה לקלקל עם השם הזה שישר מייצר אנטגוניזם אצל חלק מהאנשים, אלה שאשכרה מגיעים להופעות.

תגובות