אלבומים

Amit erez – last night when i tried to sleep i felt the ocean with my fingertips - 2009

עדי הררי תפסה את עמית ארז לשיחה צפופה על אלבומו החדש, ששמו ארוך מדי בשביל כל כותרת משנה

מאת עדי הררי. 18-09-2009
Amit erez – last night when i tried to sleep i felt the ocean with my fingertips - 2009עטיפת האלבום

במשך דקה הסתכלתי על השורה הירוקה הארוכה שעל העטיפה. זה באמת שם האלבום? הוא יודע שהוא באורך האלבום כולו? עוד דקה לקח לי להסתבך עם הניילון ועוד דקה וחצי שגרתיות להבין איזה כפתור בלתי נראה מעביר ממצב מרדיו למצב דיסק במערכת. סך הכול שלוש וחצי דקות קשות עד שהדיסק התחיל להתנגן במערכת. ליטופים רכים על פסנתר ורחש נעים של כינורות. מה?...לא אמרנו עמית ארז? אני נותנת מבט מאשים באריזה, הופכת אותה מצד לצד, ותוהה אם התשובה תגיע משם. 20 דקות ,מתורגמות לארבעה שירים, ואני מצליחה להשאיר את הביקורתיות מאחורי. הרכות שפורצת מהרמקולים מצליחה להבליע נסיעה עמוסה בפקקים, צפצופים וצחנה עירונית. למשך ה-25 דקות הנותרות של הדיסק, העולם שנוצר במכונית נשמע לי לפתע נעים, קצת עדין יותר. עד שהגעתי הביתה כבר הצלחתי להסביר לעצמי את התהייה: זה בדיוק עמית ארז, רק בגוון חדש.

"התחדשות זה דבר הכרחי. לבוא ליצירה באקסטזה יגרום לך לרצות לתקוף את השירים ממקום אחר"לעמית ארז יש סאונד ברור: האלבומים הקודמים שלו צועקים גיטרות והגיטרות צועקות אליהם בחזרה. באלבום החדש, ההפקה המוזיקלית הופקדה בידיו של אור בהיר (חברו של עמית ללהקת "אטליז"), דבר שאפשר לעמית לשחרר קצת את החבל ולתת את המושכות המקצועיות למישהו אחר. השניים עבדו צמוד על מנת להגשים חזון ראשוני שתוכנן בקפידה בראשו של עמית. על כן, כבר בשלבים המוקדמים, החליטו השניים שזה הזמן להודות יפה לגיטרות, להוסיף איזושהי התנצלות כנה ולקחת אותם בעדינות צעד אחד אחורה. במקומן, מקדימה, קיבלו ביטוי מגוון של כלים: פסנתר, רביעיית כלי מיתר, קונטרה באס. גם השירה, כאשר היא נבלעת בין בליל צלילים וכלים, מקבלת פן רך ועדין יותר יחסית לאלבומים הקודמים.

מחויכת גאה על תובנה עמוקה, הגעתי אליו עם מסקנה: "התבגרת". בחיוך מעט מבויש, הוא ענה לי בעדינות שדווקא לא ממש. לאחר סיבוב ההופעות של הדיסק הקודם, עברה עליו תקופה של בלבול וחיפוש עצמי, אך בבסיסה תמיד נשאר רצון ליצירה חדשה ושונה. רצון להביא את אותה טביעת האצבע שמגדירה את "עמית ארז", אבל בפורמט חדש. לדעתו, שינוי זה הוא הכרחי ומבסס עליו את התשוקה ליצור משהו חדש ומאתגר. לאחר חיפוש מתמשך, אלבומים של P.J Harvey, Sparklehorse ו - Wilco הצליחו לחדד אצל עמית את ההשראה לאותו הקו שיגדיר לו את היצירה.

"כל הדברים הקטנים מרגישים לי כמו גרגר חול. אני מחפש הוכחה שלא בוזבזתי"מספר האזנות רצופות לאלבום שולחות אותי לקריאה צמודה של מילות השירים, פעולה שחשפה לי רובד חדש ומסקרן בדיסק. מטפורות ודימויים הלקוחים מעולם המים נשזרים אחד בשני לאורך האלבום ויוצרים סוג של עמוד שדרה ברור. למרות זאת, המילים לא יוצרות סיפור עלילה קל לפירוש, אלא משאירות מספיק חופש למאזין לקחת את אותן מטפורות ולבנות לעצמו את הסיפור מתוך פרשנות אישית. מעטים האלבומים, במיוחד הישראליים, שלא מגישים לנו נושאי כתיבה בכפית, אלא נותנים למאזין מספיק קרדיט ואמון לאינטרפרטציה אישית.

עמית השתמש בדימויים של מים על מנת להמחיש מושג מופשט של יקום אישי. אותן מחשבות קיומיות שצצות כאשר אתה מצליח להניח בצד את המחשבות הקטנות הטורדניות מחיי היום-יום. מחשבות על ייעוד, הגשמה עצמית, רצון גדול מאוד לתרום ואותה התלבטות בלתי פוסקת אם אנחנו בכלל בכיוון. אני פרשתי את השירים כעוסקים בקו התפר הדק שבין רצון להגשמה עצמית למציאת אהבה. אמרתי את זה לעמית, הוא חייך מאוזן לאוזן וענה לי "גם".

"כל השירים נותבו מראש, היה לי ברור מה אני רוצה לעשות"כבר בשלב העבודה על הסקיצות, הדיסק בנה את עצמו וכל שיר תפס את מקומו. מראש היה לעמית רעיון כיצד הדיסק ישמע ועל כן, כל השירים שנוצרו השתלבו חלק אחרי חלק כמו בפסיפס. הדיסק מחולק לשני צדדים: Side A ו- Side B אשר לכל אחד מהם ישנו סיפור מסגרת משלו. הצד הראשון, נפתח בשיר Pretty Things שמהווה סוג של תפילה לקראת האזנה לאלבום. זהו שיר שכתוב בגוף שלישי, עדין, שנשזרים בו ביטויים ברורים לתקווה קיומית ואמנותית. אחריו, לאורך כל אותו הצד, נשמר קו אחיד מבחינה טקסטואלית ומוזיקלית אשר מנסה לצייר, באמצעות דימויים מימיים ושימוש רב בפסנתר, הרגשה אגדתית ומיסטית.

הצד השני יורה לכיוונים אחרים ומתאר עומס מחשבות שנשארות איתך לקראת סגירת היום. השיא של הדיסק, מבחינה תוכנית ומוזיקלית, מגיע בשיר הנושא Last Night When I Tried To Sleep I Felt The Ocean With My Fingertips אשר משמש כקתרזיס של הדיסק. בשקט האישי שאנחנו מנסים למצוא לפני השינה, מחשבות גדולות וקיומיות מבליחות באומץ רגעי ויוצרות אצלנו רעש וחוסר נחת להירדם. השיר לוקח את הנושא ומחבר אותו בדרמטיות עם פסנתר, גיטרה תופים ב-7 דקות שמביעות ביטוי מוחשי לאותו חוסר שקט. אחריו, Paper Cuts, השיר שסוגר צד זה ואת האלבום בכלל, הוא הזדקקות והטהרות מהאלבום. שיר ערש שמכתיב את כותרות הסיום.

האלבום שוב מתנגן ברקע ואני חושבת על המילים שכתבתי כאן. האלבום מציע מגוון זוויות התבוננות כך שלא ניתן לקטלג אותו כעוד "אלבום נעים לשמיעה". הוא מושיט יד עדינה לעבר המאזין ולוקח אותו למסע עם אמירה אמנותית ברורה. הוא נתפס בעיני, בכל שלביו עבודתו, מהודק, מחושב ומספיק אמיץ כדי לחדש. בזירה אלטרנטיבית קטנה, שמאוד קשה לעבור בה את שלב הסקיצות, האלבום הזה יכול רק לעורר השראה ולהציב רף גבוה חדש.

Amit Erez, Last Night When I Tried to sleep I felt the Ocean with my Fingertips, Anova Music, 2009.  

תגובות