אלבומים

Eddie Vedder - Into The Wild - 2007

ההגדרה "פסקול" אינה מספקת לאלבום שמצליח לתרגם באופן מדוייק את עולמו הפנימי של גיבור הסרט

מאת עדי הררי. 22-09-2009

תגיות: Eddie Vedder, 2007, Into The Wild

Into The Wild - Eddie Vedder  2007

כשהיית ילד נפגשתם במקרה לראשונה. צליל שמתנגן במרחק: בחדר הסמוך, ברדיו, אצל חבר, בערוץ MTV החדש. מאותו מרחק, הצליל תפס לך את היד כמו שרק אבא יודע לתפוס, משלב את האצבעות שלו בשלך, לוחץ בעדינות, ספק על גב כף היד, ספק על איזה סבך פנימי של רגשות. והוא נשאר שם, כשגדלת, התבגרת, התאהבת, נפרדת, חזרת, ברחת, התחרטת. הוא לא משהו חיצוני, דמוי פסקול, אשר נבנה מבחוץ ומתאים את עצמו לאפיזודות חולפות בחיים, הוא משהו פנימי, חלק ממך, היחיד שמצליח לספר את הסיפור שלך כמו שהיית רוצה שיבינו אותך.

בשנת 1992 נמצאה גופתו המורעבת של כריסטופר ג'ונסון מקנלס באוטובוס נטוש באלסקה. צעיר בן 24, שהחליט לעזוב את החברה המטריאליסטית המערבית ולצאת למסע נפשי בתוך המרחבים האינסופיים של ארה"ב. לצידו, נמצאה מחברת מרוטה, אשר תעדה כל צעד וכל מחשבה מאותו מסע. לימים אותה מחברת הפכה לספר בשם Into The Wild ואותו הספר נהפך לתסריט. את הכתיבה, הבימוי וההפקה לקח על עצמו שון פן ועם תום הצילומים הראשונים, חומרי הגלם הועברו לחבר קרוב, אדי וודר, לבניית סקיצות ראשוניות לפסקול.

האלבום מלווה כל סצנה ושוט בסרט, אבל אני לא יכולה לתת לו את ההגדרה: פסקול. מבחינתי, האלבום הוא אותו צליל פנימי של כריסטופר מקנלס ורק הוא מצליח להסביר לי את סיפורו. הסרט מצוין ומרגש, אבל אין שחקן, מצלמה או עריכה אשר יצליחו להעביר לי את עולמו הפנימי של אותו צעיר בודד שמחליט לברוח מהעולם. באלבום, אדי וודר עצמו הוא כריסטופר מקנלס והיצירה היא תרגום צלילי מדויק של אותה מחברת מרוטה. אני מוצאת שם הכול: כל הבעה, כל מחשבה, כל שבריר הרגשה שהולך לאיבוד בתוך עולם גדול וענק. מילים מכאיבות על חברה שלא יודעת שובע או גבולות, גיטרה אקוסטית נקייה שזורקת אותך בבדידות לתוך מרחב אינסופי שומם. צלילים מינימליסטים שרק טבע אמיתי יכול לקחת אותם וליצור מהם סימפוניה שלמה. ואותו הקול, קולו של וודר: נמוך, דמוי חיה, זרוק, שבור. קול מילל וכאוב של יצור אשר גזר על עצמו בדידות עד הקץ.

שנים שאדי וודר עושה רוקנרול משובח: צורח, שואג, מתפרע. הקול הגברי הנמוך, מלווה בגיטרות בלתי מתפשרות ומצילות מצלצלות, תפס את היד של ילדה סקרנית בת שמונה עם שיער פרוע ומדובלל, חולצות פלנל גדולות בשלוש מידות וד"ר מרטינס אדומות. ואני תפסתי אותו בחזרה, מקלפת ומבודדת, משאירה איתי רק את אותו הקול, נותנת לו את המקום ללחוץ בעדינות. Into The Wild זה אדי וודר כמו שדמיינתי אותו מאותו גיל שמונה מרוחק, בתמצית נקייה. 11 שירים אקוסטיים, מינימליסטים, ש-9 מהם נכתבו, הולחנו, נוגנו ומוקססו תחת ידיו. הגיטרה האקוסטית נטמעת ברקע ונותנת את המקום הראוי לאותו קול זאבי שמצליח לחלחל לי עמוק לדמיון הפרוע. שם הוא בונה לי תמונה של וודר החייתי, מיילל לעבר שמש אדומה וגדולה אשר מתחתיו מתפרשים מרחבים עצומים של מדבר.

תגובות

  • וווואוווו

    אודיני, 27-08-2009 21:17

  • וואו אינדיד!

    דירי, 28-08-2009 00:33

  • פשוט נעים

    דיסק מדהיםםםם ומיקורת מעולה כל הכבוד למיס הררי:)

    גבי:), 28-08-2009 02:15

  • מדהימההה

    הכתיבה שלך כמו נגינה . הדיסק והסרט מדהימים יושן הלילה עם הדיסק :)

    הרלב , 28-08-2009 02:23

  • עדי, כבר שעה אני עומדת על החלון הוספת תגובה

    את נותנת למילים לעשות בך כרצונן כתיבה פנטסטית אלבום מופת

    שרהג'ונס, 28-08-2009 04:07

  • שחקן שחקן

    קשה להיוותר אדיש אל מול המשחק הרגיש כל כך של אמיל הירש

    LeNettoyeur, 28-08-2009 11:01

  • אדיר

    ללא ספק אחד האלבומים המשובחים. עד כמה שהייתי מנסה לא הייתי מצליח לכתוב על האלבום הזה טוב כל כך כמו מה שנכתב פה. תמשיכי לפרסם :)

    גונן, 28-08-2009 12:53

  • איזה יופי

    סרט מצמרר פסקול מצמרר כתבה מצמררת רת רת רתצרת

    אורי בנקהלטר, 28-08-2009 19:50

  • פסקול מעולה והמלצה מצויינת.

    הסרט לצערי לא משהו וזה רק בגלל השחקן המרגיז ההוא שמשחק את כריסטופר ג'ונסון (Alexander Supertramp)

    גלעד, 28-08-2009 19:53

  • כמו כולם- מחמאות על הסיקור הנהדר!

    על סרט אנטי- הוליוודי מקסים ועל אלבום מרגש של אחד הקולות המדהימים, שמלווים אותי כבר 15 שנה בערך. אני נתקלת בהרבה אנשים שסולדים מפרל ג'אם בגלל האובר-דרמטיות והפומפוזיות שהיתה מוכרת לכולם מ ten. אין ספק, שהצליל הנקי והפשוט באלבום המדהים הזה, עושה לאדי וודר רק טוב! מרגש מאי פעם!

    אלונה, 28-08-2009 20:20

  • אלבום דבש, כתב תענוג!

    אדי, 30-08-2009 21:29

  • אלבום מצויין

    הסרט מלווה אותי כבר למעלה משנה. לפני כחודש גיליתי גם את האלבום - ומאז אני שומע אותו לפחות פעם ביום. כל כך עמוק ואמיתי.

    ירון, 31-08-2009 14:20

  • בניגוד לכולם, אני שנאתי את הסרט

    הסרט בעיניי הציג בחור יומרני, לא חכם במיוחד ומפונק. הסרט מלא בסצינות ידועות מראש, נמרחות, משעממות. ובעיניי זאת קלישאה אחת גדולה כל העניין הזה של בחור שיוצא למסע נפשי אל תוככי ליבו. זה נלוז עם סוף ידוע מראש. ואישית סבלתי מכל רגע שהכרחתי את עצמי לראות בו. אבל חוץ מכל זה, הכתיבה הנ"ל מאוד יפה ואין ספק שהיא עושה חשק לאנשים לצפות בסרט או לשמוע את הפס-קול, שבעיניי אגב, גם לא משהו למרות חיבתי הרבה מאוד לאדי וודר שיחייה.

    סמוש, 09-09-2009 14:04