אלבומים

Plastikman - Closer - 2003

ריצ'י הוטין aka פלסטיק-מן באלבום אישי ומייצג לאומה שלמה של טכנו.

מאת תומר גולן. 06-07-2009
Plastikman - Closer - 2003http://www.amazon.com/Closer-Plasti

התנסות היא עניין של טעם כי עד שלא ניסית את הקפה הראשון שלך, בטח לא ידעת שאתה אוהב אותו. עובדה.כך גם הוויסקי או הסושי או הדמות החביבה מההגדה. כך לרוב נבחרת גם הטקסטורה של הבד, ניחוחות השמפו, צקצוקי המחשב וההנאה הסאדו-מזוכיסטית מהמטרד הסלולרי שתמיד בקרבת יד. כך בחיים וכך גם במוסיקה. כך בחרת בצלילה השובב הנסתר בחודה של מחט, מקפצצת בהנאה בין חריצי התקליט, או שנים אחר כך את הקליק של הפליי בדאבל-קאסט, או את חריקת המגש העתידנית של הקומפקט-דיסק. במונו או בסטיראו, עד שלא ניסית לא ידעת שאתה אוהב זמר אחד, הרכב אחר או להקת בנות שנונה במיוחד.

התנסות במינימליזם היא חוויה שונה במקצת מהנוסחה הפשטנית: הייתי+עשיתי=חוויתי. במשפט אפשר לומר שהמאפיין בחוויה השואף למינימום, מאפשר לכל אחד להשלים את החללים החסרים במסר בכליו. בהתאם, חוויה מינימליסטית יכולה להאיר את עיינייו או לגמול במפח רוח לאדם העובר אותה. חוויה שכזאת נטולה מסר של ציווי: בוא! קפוץ! עכשיו! ומכילה את מעט המידע ההכרחי בכדי למסור את הכוונה אותה היא מכילה. מכאן שהפרשנות בחשיפה הראשונה תהייה שונה לכאן או לכאן מהבאות אחריה.

פלסטיק-מן הוא אחד מאין ספור הפרוייקט של ריצ'י הוטין, אחד מהכוכבים הכי נוצצים בסצינה האלקטרונית ופריט בגדר חובה בכל 'ניים-דרופינג' מאז ועד עולם. זאת בדרך כלל סיבה מספיק טובה לא לכתוב עליו עוד אפילו מילה אחת, אבל זו לא סיבה לא להזכיר אף אלבום שלו פה באתר. הוטין (1970, אנגליה) העביר את חייו כילד מתבגר בסמוך לדטרויט אך מצידה הקנדי של המפה. אביו, איש אלקטרוניקה הדביק את הילד בשגעון לפרק ולהרכיב כל מוצר שיש בו שבב. אחרי שנים בהם סובב תקליטים ברחבי העולם לקח הוטין את התובנות מהעולם הפיסי והפיסיקלי של האלקטרוניקה לתוך האולפן.

באמצע שנות ה90 כשמסביב מכסחות הגיטרות של הרכבי הגראנג' והמטאל, הוטין העדיף להתרכז באיכויות של צליל אחד. לא משנה אם הצליל יצא מסמפלר, מכונת תופים, סיקוונסר או 'קופסת רעש' בעבודת יד, העיקר שהצליל הבודד ישמע נקי, חד ומיוחד. תחת השם פלסטיק-מן נתן לעצו הוטין דרור מהכבלים המגבילים של אווירת הקלאב, דבר שאיפשר לו להתנסות במשחק יצירתי בסאונד. לא שהיו חסרים להיטי רחבה תחת שם הפרוייקט, אבל גם בהם ניתן היה לזהות בשנייה את אותו קו מחשבה. קחו לדוגמה את כותש הרחבות spastik (גם מתחרז וגם משחק מילים משעשע עם spastic- טוויסט או עיוות) שמורכב כולו ממכונת תופים או את 'פינג-פונג' (מתוך closer) ותבינו די מהר את הכוונה.

אלבום טוב, אמרו חכמים, נמדד לאחר זמן. אם שמעת לראשונה ואהבת, זה עדיין לא אומר שום דבר. מחר תשמע אלבום טוב אחר ותדבק אליו. בעוד שנה מה ישאר מההתלהבות ההיא, מהניצוץ שהחזיק בדיוק שנייה? חמש שנים שחונות עברו בין האלבום אולי הכי מוערך של פלסטיק-מן consumed ועד ל- closer, חמש שנים  בהם הוטין לא הפסיק להופיע, להקליט ולשחרר מיני מעדנות ותופינים מוסיקליים לאויר העולם. מנקודת מבט של היום (וֹבדיעבד), המגמה המעורבת שליוותה את היציאה שלו נעלמה. מבחינתי לפחות. מבקרי המוסיקה וכוחות הטוקבק אהבו את האלבום מי יותר מי פחות, אבל הציפייה לעוד אלבום שיגדיר מחדש את הכללים (או את גבולות הז'אנר) כמו consumed, קצת התרופפה למשמע התוצאה. למען הסר ספק מדובר בצליל 'פלסטי' מדוייק, חד עד כאב, אפל במידה וטכנואידי באותה המידה. לא שהאלבום נפל מקודמו, פלסטיק-מן חזר לאותו האזור בו הסאונד הוא מעבר לסך (מעט) הצלילים המרכיבים אותו, הסאונד הוא החוויה.

אחרי כמעט עשור באולפנים, לראשונה השתמש הוטין בקול שלו (ולא שכר את שירותיו של ווקליסט זה או אחר) בהקלטת רצועות האלבום. כמובן שלא מדובר בשירה של ממש אלא בהקראת טקסט כדיבור, כרובד המוסיף עומק וממשיות. כמו כל צליל אחר בהפקות של הוטין, גם דגימת הקול עברה טיפול עדין והתאמת  גוון ועוצמת הצליל למכלול האלמנטים הכללי ביצירה. התוצאה הסופית נשמעת נהדר ותורמת מאוד לאווירה הכללית שמשרה האזנה לאלבום עם כפתור ווליום בעוצמה בינונית-עד-גבוהה. דוגמאות מצויינות לטאצ' הייחודי תמצאו גם ב-ask yourself הפרנואידי עד אימה וגם בקטע המדהים disconnect שמדגיש את הגאונות בשימוש במינימום אלמנטים, מינימום צלילים כדי להשיג מקסימום של תוצאה.

 

אתר הבית של פלסטיק-מן

המייספייס של פלסטיק-מן

 

תגובות

  • צודק, אבל...

    consumed הוא אלבום מופת אין ספק שהוא הרבה יותר טוב מזה שהמלצת עליו

    plastik ben, 06-07-2009 19:23