אלבומים

La Fine Equipe - La Boulangerie - 2008

ביסים קטנים של מאפי סול ישן בניחוח היפהופ ומרקם קריספי

מאת רוני פיאלקוב (Wannabeats). 24-05-2009
La Fine Equipe - La Boulangerie - 2008

מעולם לא עלה בדעתי שיש קשר בין היפ הופ, קרואסונים, מוסיקת סול ובאגטים. ל"La Fine Equipe" (הנבחרת המשובחת, או הצוות המצוין, אם הצרפתית שלי עוד שווה משהו), לעומת זאת, זה נראה הגיוני ומתבקש ביותר. הנבחרת, חמישה מפיקים צרפתיים חובבי מאפים, אספו להם קטעי סול (ורגאיי, פאנק ואפילו מוסיקה ערבית) מהאהובים עליהם, ובהעדר ביטוי מתאים יותר, התחרעו להם על הצורה בסמפלרים שלהם. התוצאה היא 37 קטעים בני דקה וחצי בממוצע, עם ביטים שמנים ומלוכלכים של היפהופ, עליהם מונחות מלודיות חתוכות בלופים וווקאלז קצוצים דק דק.

חברי הנבחרת Blanka, Mr. Gib, Oogo, Chomsky, Mattic, יצרו אלבום מוזר ומעניין, תזזיתי אך נינוח, שהקטעים בו הם לא רימיקסים, אך לא בדיוק רי-אדיטס, לא היפ הופ אינסטרומנטלי, ולא ממש שירים בפני עצמם. הסאונד שלהם מזכיר את זה של Dj Shadow ושל Cut Chemist, MF Doom או RJD2 וכל שאר מיני הטרנטייבליסטים, אבל כאן מדובר במשהו שונה, שאפילו הקטעים שעושים אותם המפיקים בעצמם, כשהם יוצרים מוסיקה משלהם מחוץ לקבוצה, לא נשמעים בדיוק כמוהו. ברוב הקטעים השירה נחתכה כך שחצאי מילים חוזרות על עצמן, או מתחברות לחצאי מילים אחרות, הרבה "אווו" ו"אההה" ושאר הברות נזרקים להם מסביב, ולמעשה לעיתים רחוקות מגיעות יותר משתי מילים אחת אחרי השניה, שלא לדבר על משפט מלא. להיט הענק "My Girl" של הטמפטיישנז, לדוגמא, יוצא אחרי טיפולו של Oogo כשהוא נשמע בערך כך: "Ahh.. You.. You.. Say.. What.. Make.. This... Eyy..". כן, זה יכול לחרפן קצת באיזשהו שלב, אבל האיכות כאן כל כך גבוהה, הביטים כל כך טובים, הנעימות כל כך נעימות וההפקה כל כך מעניינת, מיוחדת וקוהרנטית, שההנאה מובטחת. גם אם לפעמים צריך לקחת הפסקה קלה בשביל לאוורר את האוזניים.

אחלה של סצינה יש לצרפתים האלה, חבורת ביטניקים חופרי סימפולים שכמותם. באלבום משתפים איתם פעולה ותורמים טרקים משלהם גם Santo, DR, Quetzal, Mr. Modo, Creestal ו Mr. Hone, כולם מפיקים מוכשרים ביותר, שסובבים סביב הסימפולים וההיפהופ, אבל גם מגוונים וסוחבים כל אחד לכיוון משלו. זה הזמן אולי לציין לטובה גם את Onra, עוד אחד משתתפי הפרויקט הנ"ל, שהוציא אלבום שנוצר בעקבות חפירות בווינילים ישנים תוצרת וויטנאם, מולדת הוריו, שגם אותם קיצץ והלביש על הסאונד הכל כך ייחודי הזה שלהם.

רק את הקשר למאפייה, הלא היא ה-Boulangerie, עוד לא הצלחתי ממש להבין. אולי מדובר בסחרחורת הזאת שאופפת אותך, עת אתה נכנס למאפייה המקומית ונחשף לכל המראות והריחות הנהדרים שסביבך, ורוצה הכל מהכל, איזה Pain Au Chocolat, כמה Croissant Aux Amandes, מעט Honeybuns ואולי קצת Grille Aux Pommes. או שאולי אין שום קשר, פרט להשוואה המרומזת בין איכות אפיית הקרואסונים הצרפתית הבלתי מתפשרת, לבין יכולות אפיית הביטים של La Fine Equipe וחבריהם. זה כנראה הזמן לפנות אליכם הקוראים בבקשה: אם אתם מאלה שאוהבים גם גרוב וסול שעושים נעים, וגם ביטים קצת מטונפים ופריכים בקצוות, הקשיבו לאלבום ונסו אתם לשלב בין הטרקים השונים למאפים שעל שמם הם קרואים. בידקו את התוצאה, ודווחו בחזרה. תודה.

 

 

תגובות